<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' עבודת בית המקדש פ"ד</h1>
<h2>דף יב:</h2>
[עבודת ראש השנה]. סדר קרבנות ראש השנה. באחד בתשרי מקריבין מוסף היום, פר ואיל ושבעה כבשים, הכל עולות, ושעיר חטאת הנאכלת. וזה מוסף היום יתר על מוסף ראש חדש הקרב בכל יום ראש חדש. לפיכך אם חלה בשבת (האשם) [היו שם] שלשה מוספין, מוסף שבת, מוסף ראש חדש ומוסף היום. וסדר הקרבנות כך הוא, מוסף שבת תחלה ואחר מוסף ראש חדש ואחריו מוסף יום טוב, שכל התדיר מחבירו קודם חבירו. וכן כל המקודש מחבירו קודם חבירו. היו לפניו תדיר ומקודש יקדים איזה מהם שירצה. עבר ושכח ושחט שאינו תדיר או הפחות בקדושה תחלה, מקריבו ואחר כך שוחט התדיר או המקודש. ואם נשחטו שניהם כאחד יהיה זה ממרס בדם עד ש[י]זרק דם התמיד או דם המקודש.
<h2>דף יג.</h2>
דם החטאת קודם לדם העולה, מפני שדם חטאת [מכפר]. אברי עולה קודמין לאמורי חטאת, שהעולה כולה לאישים. דם חטאת ואברי עולה איזה שירצה יקדים. וכן דם עולה ואמורי חטאת או דם עולה ודם אשם, איזה שירצה יקדים. חטאת קודמת לעולה, אפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה, שנ' [ויקרא ה'], את אשר לחטאת ראשונה, בניין אב לכל חטאת שהיא קודמת לעולה הבאה עמה. וכך בשעת הפרשה חטאת תחלה ואחר כך העולה. בקרבנות החג אינו כן, אלא קריבין על הסדר הכתוב בתורה, שנאמר [במדבר כ"ט], כמשפט[ם]. כיצד, בתחלה פרים ואחריהם אלים ואחריהם כבשים ואחריהם שעירים, אע"פ שהשעירים חטאת וכל אלו שקדמו אותן עולות. וכן בשגגת הצבור בע"ז שהן מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת, הפר קודם, שנאמר בו [שם ט"ו], כמשפט. ופר כהן משיח קודם לפר העלם דבר של צבור. ופר העלם דבר קודם לפר ע"ז. ופר ע"ז קודם לשעיר שלה, אע"פ שהפר עולה והשעיר חטאת, שכך הוא סדר הכתוב בתורה. שעיר ע"ז קודם לשעיר נשיא, שהנשיא יחיד. ושעיר נשיא קודם לשעירת יחיד. ושעירת יחיד קודמת לכבשה, אע"פ ששניהם חטאת, שהשעירה ראויה [לבוא על הכריתות שמביאין עליהם חטאת והכבשה אינה באה על שגגת עבודה זרה. אפילו חטאת העוף של] יולדת קודמת לכבשה. חטאת קודמת לאשם, מפני (שדמן) [שדמה] ניתן על ארבע קרנות ועל היסוד. כל חטא[ו]ת שבתורה קודמו' לכל אשמות, חוץ מאשם מצורע, מפני שהוא בא על ידי הכשר. האשם [קודם לתודה ולאיל נזיר, מפני שהוא קדשי קדשים]. התודה ואיל נזיר קודמין לשלמים, מפני שהן נאכלין ליום אחד וטעונין לחם. והתודה קודמת לאיל נזיר, מפני שיש בה ארבעה מיני מנחה. שלמים קודם לבכור, מפני שטעונין מתן דמים שתים שהן ארבע, וסמיכה ותנופה ונסכים. הבכור קודם למעשר בהמה, שקדושתו מרחם ונאכל לכהנים בלבד. המעשר קודם לעופות, מפני שהוא זבח [ויש בו קדשי קדשים, דמו ואמוריו. והעופות קודמין למנחות, מפני שהם מיני דמים. הרי שהיו לפניו חטאת העוף ומעשר, המעשר קודם מפני שהוא זבח]. (האשם) [היו שם] חטאת העוף [ומעשר] ועולת בהמה, הואיל ועולה קודמת למעשר וחטאת העוף קודמת לעולת בהמה, מקריב חטאת תחלה ואחר כך העולה ואחר כך המעשר. שני מיני בהמה הרבה ממין קרבן אחד כך הן קריבין, הפרים קודמין לאלים, שכן נתרבו הנסכים [ואילים קודמין לכבשים שכן נתרבו בנסכים. וכבשים] קודמין לשעירים, שכן נתרבו האמורים. שבכלל אמורי כבשים האליה ואין בשעירים אליה. העומר קודם לכבש הבא עמו, ושתי הלחם קודמין לשני כבשים. זה הכלל, דבר הבא בגלל היום קודם לדבר הבא בגלל הלחם. מנחת איש קודם למנחת אשה. מנחת חטים קודם לשל שעורים. מנחת חוטא קודם למנחת נדבה, מפני שבאה על חטא. מנחה [נדבה] ומנחת שוטה, אי זה שירצה יקדים. מנחות קודמות ליין ויין קודם לשמן ושמן ללבונה ולבונה קודם למלח ומלח קודם לעצים. אימתי, בזמן שבאו כולם כאחד, אבל הבא ראשון ראשון קרב והבא אחרון קרב אחרון.
